היי לכולם!
תרגול היוגה מפגיש אותנו לא פעם עם תסכול, או עם חוויה של חוסר הצלחה.
הרגשה שאנחנו לא ״מצליחים״ לעשות את התנוחה.
הרגל לא מתיישרת עד הסוף
הידיים לא מגיעות אל כפות הרגליים
הגב לא מספיק זקוף
מפרק הירך לא נפתח מספיק
הזרוע לא הולכת מספיק אחורה
ועוד ועוד...
מבחינתי, הצלחה בתרגול היא משהו אחר לגמרי.
הצלחה היא לא לעשות גשר
הצלחה היא לא להגיע עם הבטן אל הירכיים
הצלחה היא לא להיות בעמידת ראש במשך 5 דקות
הצלחה היא להגיע לשיעור
הצלחה היא להיות בתשומת לב אמיתית למה קורה לי בגוף בזמן התרגול
הצלחה היא להיות בהקשבה ליכולות שלי באותו רגע
הצלחה היא לעשות את המקסימום שנכון לי כרגע
תרגול היוגה הוא אינסופי.
אין יעד שצריך להגיע אליו.
אין תנוחה מושלמת.
תמיד יש עוד אינפורמציה שאפשר להכניס לתנוחה, עוד דיוקים
אבל מה שהוא חשוב באמת הוא פשוט לתרגל.
התרגול כמובן משתכלל, נעשה מתקדם יותר, מודע יותר, עמוק יותר.
אבל מידת ההצלחה לא נמדדת באיך נראית התנוחה שלי, אלא בעובדה שפיניתי זמן לתרגול, בעובדה שבחרתי להקדיש זמן לעצמי, בעובדה שהקשבתי לגוף, בעובדה שעשיתי מה שיכולתי.
בנימה זו, אשתף אתכם בתמונה משיעורי שבוע שעבר, כשתרגלנו בשלשות את התנוחה Chatush padasana.
רוצה לברך ולהודות על כל התלמידים בחרו להגיע, לתרגל יחדיו, להתנסות ולחוות את הגוף בצורה קצת אחרת - איזו הצלחה!
מאחלת לכם שבוע טוב וחג פורים שמח!
שלכם,
יעל
