חיפוש

אז איך בכלל הגעתי ליוגה?


שלום לכולם!


אני יעל.

חוץ מזה שאני מורה ליוגה אני גם רקדנית. נדמה לי שבעיניי עצמי אני אפילו יותר רקדנית מאשר מורה ליוגה.

הריקוד הוא הערוץ שדרכו מצאתי את הדרך להתחבר אל הגוף שלי, לחקור אותו ולהביא אותו לידי ביטוי. בעשר השנים האחרונות התנסתי במגוון של פרקטיקות גופניות, גישות תנועתיות ותהליכי מחקר גופניים. חוץ מרקדנית אני גם יוצרת עצמאית. תהליכי היצירה היו הדרך שלי לפגוש את עצמי באופן אחר, הדרך לתת מקום לדברים שקיימים בתת המודע שלי לצוף אל פני השטח ולקבל ביטוי דרך הגוף. תמיד הפליא אותי לגלות איך הגוף שלי ״מדבר״ בדיוק את מה שאני עוברת, בלי שאני בכלל מודעת לכך. זה פשוט נשפך ויצא ממנו באופן טבעי.


תהליכי יצירה הם מופלאים ומרגשים, אבל גם טומנים בחובם התמודדוית ואתגרים לא קטנים. בשנת הלימודים האחרונה שלי באקדמיה למחול חוויתי משבר גדול מול הריקוד. הייתי במקום שבו הרגשתי שלא מתחשק לי יותר ליצור או לרקוד, הרגשתי ריקה, שהגוף שלי כבר לא יודע מה לומר, שהוא באמת לא רוצה לדבר. חוויתי שם פרדוקס - בחוויה שלי אין מציאות שבה אני לא נעה, לא עובדת עם הגוף שלי, לא נמצאת בתנועה, אבל גם היה חוסר חשק עז לרקוד. אז התחלתי בחיפוש אחר פרקטיקה גופנית אחרת. תרגול פיזי שיאפשר לי להמשיך לחקור, לחוות וללמוד את הגוף שלי, אבל מכיוון מעט אחר.


ככה הגעתי אל היוגה. היוגה הפכה להיות חלק אינטגרלי מהחיים שלי. אני חבה לה את תודתי העמוקה בכך שהיא סללה את הדרך שלי לחזור לעצמי, לחזור לגוף שלי, לחזור לתנועה. אני חושבת שזה לא סתם שככה זה קרה, כי היוגה, בדומה לריקוד, היא מדיטציה בתנועה. התנועה לא רק הופכת אותנו לחזקים, גמישים, תנועתיים ומשוכללים, היא גם עוזרת לשחרר מהגוף דברים לא מודעים, לפרוק מתחים ולהזרים את הדם. היא מכניסה חיים.




מאחלת לכולם שתהיה שנה טובה, מלאה בתנועה, חיות, הקשבה לגוף וחיבור פנימה

שלכם,

יעל







167 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול